<h1>רבינו ירוחם נ"ה ח"ד</h1>
<h2>דף כח.</h2>
ועוד פשוט אנסוהו לאכול יצא ידי חובה אכלה הוא כשהוא נכפה ונתרפא צריך לאכלה אחר שנתרפא כי לא יצא ידי חובה מהאכילה הראשונה וכן כתב הרמב"ם ועוד פשוט בר"ה כי באותה שעה היה פטור מכל המצו' וכמו שכתבתי בנתיב י"ג ח"א בדין חרש שוטה וקטן ופירש בתוס' דכפאוהו ואכל מצה מיירי שהיה סבור שהוא חמץ ונמצא שאכל מצה אבל אם ידע שהיא מצה ולא רצה לאכלה וכפאוהו ואכלה לא יצא ואפילו למאן דפסק דמצות אין צריכות כונה אם מתכוין שלא לצאת לא יצא כמו שכתבתי בנתיב י"ג בחלק שלישי.
<h2>דף כט:</h2>
ברכת המוציא של מצה אף על פי שיצא מוציא ואף על גב דברכת המוציא אחר אם יצא אינו מוציא כך פשוט בראש השנה.
<h2>דף ל.</h2>
איסור חדש ואיסור לן למיכל חדש עד אורתא דשיבסר בניסן נגהי תמניסר כדכתיב ולחם וקלי וכרמל וגומר ותנן חדש אסור מן התור' בכל מקום ואמרינן בגמרא אמר רבינא אמרה לי אם אבוך אכיל באורתא דשבשר נגהי תמניסר סבר לה כרבי יהודה דאמ' והלא מן התורה אסור שנאמר עד עצם היום הזה עד עצומו של יום וסבר עד ועד בכלל וחיישינן לספיקה הילכך שיבסר ספ' שיתסר הוא הילכך לא אכיל עד אורתא כך כתב הרי"ף. ואינו נוהג אלא בה' מיני דגן ולא בפירות ולא במיני קטנית כדמוכח במנחות. ונשאלתי פעם א' על פולי' שנמצאו חדשים קודם הפסח אם היו אסורים משום חדש והתרתי להם פירוש שהוא שיום הנף כלו אסור ואנו עושים שני ימים בגליות ואסור כל שני ימים ויום מחרתו שנקרא ממחרת כי יום ב' הוא במקום יום אחד ויום ג' במקום ממחרת שאסור כל יום ג' של פסח עד ליל יום ד' שהוא י"ח בניסן כי י"ז בניסן הוא לנו במקום י"ו כי מתקנת ריב"ז שיום הנף כלו אסור ופשוט בר"ה ובסוכה במשנה. החדש אסור מן התורה בכל מקום שאפילו בחוצה לארץ דהלכה כרבי אליעזר כך פשוט בקדושין.
